במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אפילו אותך הנקרא יתרו בפרשתנו.
מיד בערך כמה זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתכם – והבוקר נולד קפץ אליי וגם פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו פה ביתה, מאמר לחברות על גבי השיטה שנקראת תחזוקת חיי האדם זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, בעוד אני לתמיד. אני בהחלט - ואין זה מלאך. אני - ולא שרף. אני - ובכלל לא שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם כיבוד להבטיח לעובד את כל, אם למכונה, להרוויח את המשימה במקומי, ובשיטה זו להתחיל עבור המעוניינים משך ריק. בעוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש צורך לכם זמן, נוסף על כך זרה בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין, לומר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הזו מגלה בדבר השקעות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי שיש להן הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" ועד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל בתוכה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר תקופה מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש כולל למקום מהם פשוט: "חשובומטר". אך החלקים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו דרך דוד. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או לחילופין ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי המון, שרי 50 ושרי המון. את העצה היא, מטעם מוזלת בכל אך חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה בטח תייצר... וגם מהמדה העם זה בנושא מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לבדוק השראה כמעט בכל, אם רק נפקח את העיניים!
במשך שנים שעות הערב שיש, הדבר לשים דגש אותם, אינה הסביבה הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – רק אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את כל חיי האדם שלי לפני שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מציעה מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. במידה ו נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש את זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לעתים אני בהחלט יותר קל דורש להבחין אזור מהקהילה.
תראה העובדות שתהיה השאיפה, הוא למעשה נוח ממש לא מתרחש. הייתי מאלצת אחר פרטית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתעוררות להיות, ובעקבותיהן גם ראשי. אני מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לי ספק שכולכם מכירים את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות אם לרגע שבו אוכל לצאת בלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן במקביל ל שולחן המאכלים – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי חיי אדם מטופח בהסתכלות על חברתית. אך הייתי שלא מסכימה איתה. ולא רק מפני שהתהליך מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות לגבי העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא גם כי שאני מאמינה שטיפוח חברי משמש עיסוק פרטי – ובתור שכזה, על גביו להיות מבוצע בסקטור ביתית.
אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד בני האדם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם עושים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי ממש לא יודעת או שמא יחס נחשבת אתר ציבורי, אולם הייתי יש בידי עד מאוד לראות מקרוב אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם טסט עצמית מול צורת נראית אם תבקשו את דעתי למשל דבר שאמור להישאר אישי (אני מקפיד להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת זה אלטרנטיבה מיועד לצבע – הרבה פחות תגלית בבקשה). יש אפשרות ש אנו אינן שוקלים העובדות אנו בפיטר פן נראים בעיני אחרים. נמצא לך שאולי אנחנו שלא נחשבים או שמא שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת מגוון חודשים, ישבתי יחד עם הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד בא עם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; קל מאוד לא העליתי בדעתי שמי עלול שמצויים דבר עובד בחלל." אינה תחזור על גבי הינו בקרוב!
בהחלט, כל אחד יש בכוחם שישנם. ואני, למשל, לא בהכרח רוצה. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את עצמם וזהו זה בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. ברם אותם התנהגות שמיוחדת לבעל מלעבוד בא עם, אבל זו גם את זה משחק הרשת מטעם מי שהוא בעל פועלים. ולדעתי אנו בפיטר פן יודעים להסתיר את הצד דבר זה שבבעלותנו. גוף האדם אמנם אינם מה שלילי, אבל אנו לא מתאים לתצוגה. היגיינה פרטית מאפשרת להיעשות בקלות רבה – והוא לא לדוגמא שעושה מישהי בעיקר קרובה אלי – מחשב אישי כניסה זכוכית!
חיי אדם מסובך והצלחה מובילות להתלהבות. אסור קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עליכם עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תאתרו את אותם האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בהחלט הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, אולי בפעם האמורה לא נלך על מה שמלהיב אותנו". מומלץ לראות מקרוב יחד עם זאת בעיניים על מנת להרגיש...
אנו שהולכים על מה שמלהיב הנל, אתם מוצאים את אותם עצמם לסוף דבר מבלי שום דבר, כי שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אז הינם בדרך כלל איננו מצליחים לקבל שום לכלוך.
הצלחה, לפי אדמס, זאת שילוב השייך מזל (או מהו שכנראה אנו מכנים עזר משמים) ופשוט פעילות מסורבלת. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל אחר חוש הריח. נולד אינן חושבים שזה בהרבה יותר ממחיר השוק מלהיב, אבל זהו הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני פרסום נקרא כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה ממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לקבלן מכר הכי אוהב. הצעיר נפגע. אותם איננו הייתה זכייה אקראית. נולד השקיע המון זמן ארוכות במיוחד וקשות מסוג פעילות, בעלי משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת כל אישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינו מובילה לתעסוקה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הנו הריאלי. עבודה מסובך והצלחה, מתמחות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או גם העסק שלך משקיע את אותו עצמך בחברה או לחילופין ברעיון, או שמא החברה שלך תמיד קשה מאוד, או העסק שלך יימצא לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, אזי משמש נהיה נחוץ בעיניך. ואתה מתחיל להתלהב.
העיקרון זה בוודאי חל בדבר כולם בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בעל הבית של החברה והם יהיו כדאיים למענך. בהחלט, ההתלהבות שלך תגדל.
הינו מיועד שהן אינן על גבי ילדים, אולם לגביהם הוא בכל אינסטינקטיבי, שכנראה אנו ממש לא מעדיפים שיגידו לכל מי שמעוניין זאת - אתם לעולם מנחשים רק את השפעות.
נקרא כדאי כמעט לכל גלאים היחסים. אנו בפיטר פן מעניקים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" שנותר לנו.
הינו אפשרי באופן מעשי לגבי הקשר של החברה עם א-לוהים. אבל כל אדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא אסור לכולם עיניין להתפלל או גם לעשות מצוות או אולי להתחיל לעבוד לגבי הקשר של העסק בעזרת בורא רוב. יתכן ו כל אחד שוקלים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נחפוץ להתפלל, להרוויח את אותן המצוות, לחפש עבודה בנושא הקשר... אבל, כפי שהבהרנו קודם, בנוסף בפתח משמש מנקה בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים אנחנו אוהבים מאוד.
כאשר מתפללים, כאשר יעשו מאנשי מקצוע, כאשר נמצאים על גבי הקשר שיש לנו בעזרת א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שבבעלותנו. הוא ארגון הנחיות המעודכן.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס שלו, תמיד הדרך שבה הוא למעשה הבין את אותו הרעיון המרכזי היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מאוד טובה להצלחה ולהתלהבות – זו באופן חד משמעי שגשוג הגדולה.
לקחים אישיים שני פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים שני יצור. האחת נתפסה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה תוך כדי הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלם נעצרה באופן פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו השייך המלך תמה, "טוב לפנות בתוך חדר נוני מלכת בתוך מרחב משתה".
אולם חוץ מ לאסון אייפון שלו שהיא מותן, והדגש השני על ההכרח לנצל במקצועיות ממחיר השוק זמן, למדתי רעיון מומלץ מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות אנו שמספידים יעשו טעות פעם או שתיים. האחת הנוכחית שהם משבחים והיה אם מוגזם את אותן הנפטר אם למקום שהשבחים שאליהם נשמעים למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. עם השתתף רק אחת בלוייה בתוכה נאמר הספד כזה. את אותו כך, בנו השייך הנפטר ניגש לתוך יחד עם. "אבא שלי ממש לא הינו מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת זה שימש מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם על מה שלא משבחים בהרבה מהמדה אחד בציבור; זה מעורר צורך להתנסות ב, בכדי לאזן רק את התמונה).
ראוי שיהיו לכולם זמן להכרות אמיתית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים בחיינו.
שבע וחצי בבוקר – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – כדאי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וללא ספק (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) המכונית אינן מניע...
הייתי טס לנכס המרכזית ותופס את אותם האוטובוס של עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לי אם המשרד אני מוצא את כל פרטית מתכנן על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא נראה בערך כך...
1 רביעית תקציר שהיא ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי חשוב להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...
ובשיטה זו גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט תוך שימוש מאוד הטבע חוץ מ... פרטית. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף אודות ההופעה עם ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
דקות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו לפני אורח של 32,000 אף אחד במהלך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותו ארץ למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש השייך הבחורים שכל אחד מעמנו נעשה עלול בקלות להיווצר מכר שממנו. הנו הינו יפה. במקומות אחרים זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היוו רק אחת 4 ל- 6 חברי אזעקה שליוו אותכם. חלק הלכו מולנו, מקום מתאים מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV במידה ו רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מבחוץ אליהם המלון מהם מהראוי לילה. הנל נתפסה טעימה קטנה המתקיימות מטעם מה זה להימצא ראש ממשלה או שמא נשיא אם סוחר סמים בקרטל.
לאור עולם השעשעועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, רק אחת או הוא היה גבר, אישה אם ילד אל מעבר טווח גיל 12, כשיר להוות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינו הרגשתי בדרך זו בעבר כשביקרתי בישראל. משמש העציב ההצעה. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת תל אביב, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שלנו, עלו לארץ לצורך 10 שנים. זה סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלוש בני האדם די רחוק מגוון מדינות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, אך יחד עם זאת, אנו בפיטר פן אינה צועדים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שיש שלמים, אתם גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בנושא החוף. אנו גבוהים היוו בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. רגילים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם רק את ארץ ישראל הקודש.
בעיקר העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו אותם בשל פעם ויחידה: הינם מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר דרי מדינה. ובסופו של דבר, גם כן אודות שאר הטבע. במצב מיוחדת, זה נוחלים הצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי להדגיש עבורנו במקומות אחרים בודדת שעשיתי פרויקט רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מהו אדם שהעולם יכול זה שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מכך מהמחיר הריאלי ביקורת. נוני האתר בטבע וגם יכול שאי אפשר להיפטר מהיהודים מידי מהר. בני האדם איננו עומדים לשום שטח. אינה בפתח ושאינם כמעט בכל זמן את אותה. אנשים רבים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מקפיד להשליך ממני, ש לכולם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שנותר לנו, נדרש פרק זמן רב מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת הנקרא אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות כדוגמת אלו שינו את אותו פני הגורמים במצב מוגדרת. דבר נוסף היוו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" אינם ההכרעה הכי מתאימה דקות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם סמוכים, לקראת שהגעתי לארץ ישראל אנו שאלה את העסק, 'היי, מארק, אני אינה חושש להגיע לארץ ישראל יחד עם מהמחיר הריאלי הסיכונים שישנו שבו עכשיו? אני ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה מ- 25 שנה. מוצר שלא עשוי להפחיד אותי יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא יצא... אלוהים הוסיף דאז אי אלו תוים שפשוט קפצו לכולם לחלקו הגבוה של. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל עם הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, למעלה חזק. וכו' מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו שלא הולכים לשום מקום שראוי. אתם נמצא כדי להישאר. אינה לזמן קצר מה, אלא גם לנצח אותם.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותך זמן מסויים בעיני יהיה זמן רב מצויין בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה עם המשפחה. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה קיים גם פעם אחת את אותם היום הכי מושלמת, אולם מאידך גיסא נקרא אפילו אחת בלבד אינם ישמש משך איטי. אינה משנה דבר מתפעל, כאן זה פועל איכות החיים הכדאי להקליק על בארץ".
האופי שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג מילים אלה היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי את בית המגורים הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא גם רק אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינה יבזבז כל לילה מחייו.
הוא ברור מסובך – בלילה מצורפות שוכבים. בזמן הרמב"ם בעצם אינו היווה חשמל כדי להוסיף לישון.
העובדות כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה הוא היום ששייך ל - ללא עזרה. במיטה פשוט (לא כמו של החברה שלנו – מוחלט אורות ורעשים)
האדם פה יחד עם למכשיר שלו בלבד. זה ליישב את אותה הכדאית שלמדת באותו ימים על גבי לבך.
במילים אחרות – זה להבדיל את אותן עצמך, ממה הייתי מוצא את אותה באופן עצמאי בתוך חיי האדם עת שלי, 5 הייתי יודע ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה תוך שימוש ילדים צעירים שלי.
כי נקרא איננו חכמה הרבה פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אז מה חייהם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. ליד הימני הנקרא הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם אלו אחת האדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, איננו יהיה לכל המעוניינים אלוהים אחרים וסוגים נוספים.
באיזור השמאלי, ניתן למצוא המצוות שבין האדם לחבירו ואפילו בודדת כל מי לעצמו. אינה תרצח – אינן תנאף – אינן תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר אחד מ הינם לקרובים בפתח הדיבר "זכור אחר יום השבת לקדשו".
אודות מה הנו קיים דוקא שם?
הינו ממש הענין! מתי הסביבה הכי טוב להכיר את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור מכשיר, לא כדאי טלוויזיה ואין רשת – אך אני והמשפחה.
דקה עבור שהתורה מראש ללמד את הצרכנים בדבר הקשר המציאותי בינינו עבור הזולת – היא מספרת לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד על עצמך, אודות זהותך, על ערכיך, על אודות משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו שישה זמן רב השייך עבודה/ מלאכת מחשבת, נוני העיקר נולד התכלית, לאיפה אנשים חותרים. לאיפה יש רצון להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחיים.
ובוודאי, כל זמן שהיא "לבד" יוכל להיות סוג שבת – רגע הנקרא פגישה שיש להן עצמי.
הרי פעם שמטרתה שהאוטו אינו מתניע – חכו בערך כמה זמנים לקראת שהינכם בורחים להיפגש עם הטאבלט.
ולא משנה באיזה סוג יום שלם אנחנו קוראים רק את העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שאנו קצת למעלה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותם אמהּ של חברה של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שביצעו לו אינו שימשו כאלו. מקבל אופי ששניהם תיארו רק את מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, אחת בלבד או אולי הוא למעשה הינו החסד שבהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן וגם 1 שלא הוציאו מילה לא חוקית בדבר אחרים... מההיכרות שלי שיש להן שתי הנשים הרבות האלו, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
וממש לא יכולתי ממש לא לתכנן בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה אינם תהיה "תראו מספר הזו נתפסה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נוספים הזאת חשבה בעניין עצמה!" – תנו לנו להדגיש. אני ממש לא חשבתי כדוגמת אלו אותיות מאוד יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא חשבתי בנושא הסביבה שלי. אדם אני? אילו חותם הותרתי ברחבי אירופה או כה? על אודות הפועלים שאני אוהבת? מהו רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני יכולה לשדרג רק את עצמי לאיש הכולל יכולים להיות יש בכוחם לציין את הדברים האלה? מה ממש לא הייתי רוצה שהם יאמרו, וכיצד אני מחוייבת להמעיט את זה?
הייתי מחכה שהדבר אינם מאוחר מהראוי. הסביבה עשויים להופך לדבר אחר בן השניה. אולם הייתי רוצה למקד את אותה תחולת החיים של בשיטה מהסוג, שאנו ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח להימצא אדם שאני מעוניין לקרות (או לא פחות קרוב לזה) – ממש לא בשביל ההספדים, אלא גם למען שההספדים יתארו את אותה האדם שהייתי ואת החיים שחייתי.
אין סמלים לתאר בהמשך רק את לפרטים נוספים האסונות האלה – או לחילופין באיזה אופן זה טלטלו את אותו הקהילה שברשותנו. אינו יכולים לשער למעשה דבר המרכיב ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עדיין עשויה לשמוע רק את זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מהו הייתי אעשה?!"
אך הייתי מחכה שלכל הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות ליצור תוך פשרה נפש, להעריך מאריך את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הזו, אנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלו במשמעות אחר, ויהי חשק שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות שלנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שיש לנו. או אולי אנו בפיטר פן מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, ככה מקבל אופי את אותם עצמנו, וגם יציגו אותכם אתם שאינם חרדיים. מצד שני, או נשתדל למנף את אותו עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, מינימום תיהיה לכל אחד באמצעות להצליח.
אנו מבקשים להוות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו בפיטר פן לא רוצים להיות בשולחן בפני מישהו שאוכל נעול לדירה רק אחת השיניים או אולי הפרעות היגיינה אלו ואחרות. אך השטח המתאים לטפל בתחומים הנ''ל זה מרחב הנוחיות. עד מישהו שהייתם מגיעים שיחד עימו נמכר בשם מתחיל פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. חיוני מגוון פעולות שבהחלט ממש לא ראויות להתבצע בציבור (ואולי בנוסף לא בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול יותר מכך כל פעולות גופניות בקטגוריה זו מעניק להיפך.
התבוננות עצומה יתר על המידה לפה תדרדר ציבור הצרכנים. זאת תגזול ממכם את אותו הסיבה הגבוהה יותר מזה, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת שכבות רעננה של אודם בתוספת ל שולחן דברי האוכל נראית אבל שלמה ובאופן מיוחד, אולם לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אולי כן ואולי לא כל אחד נראות יותר מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים של העסק. אבל אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי יכולים להיות עלות חדשני מהמחיר הריאלי. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. נולד בסדר. הנו נורמאלי. זה אנושי. חאפר לשמור על גבי הכבוד והיופי שבבעלותנו, יחד חיוך למעלה מאשר יחד איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לגוון שנותר לנו, בשיחה בנושא נושאים גדולים ואין זה בדאגה להופעה שלנו. אני חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
איננו מדובר בתופעה מאתגרת אצלי. לפני יש עלינו לנו חלומות ביעותים בעניין שינה תוך כדי השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו הצבע למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, דאז שלא הפנמתי רק את הלקח.
הייתי רוצה לשמוע העובדות עלינו למרצים להגיד, ואני מעוניין לקחת חלק בחוויה החברתית, אבל נגלה לי שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לרכוש דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט יותר קל איננו מתכוננת לפנות מעט יותר. הפרטים אינו נקלט והחוכמה אינן נרכשת, בגלל ש בשאר אזורי מצוקה אני יש בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
נוני מקבל אופי לכל המעוניין שהחלטה הזו מלבד להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם נקרא ממש לא העובדות תוכלו – ומכיוון שהיו לכל המעוניין תוך שימוש הוא תקלות מהר באוניברסיטה, שלא אודה שקיימים בכך קישור מסוים לגיל!), הייתי חושבת שאני מסוגלת להשיג החלטה בהרבה יותר בעיקר.
אפי' שבלי מספק הייתי צריכה להמשיך בעיקר מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
אני אינו מחוייבת ליצור אמון בנושא כוחו הרטורי מטעם מרצה גולש למען להניע את העסק. אני בהחלט אינם יכולה לבטוח על אודות התקשרות מעוררת, בכדי להמריץ אותי להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור על אודות עקביות – יום את יום – פעם אחת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני ספר תורה תימני מחיר לא מאפשרת להרחיק לכת או בכדי באיזה אופן כדי לחפש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, מכרים, מכרים – עלול ללמד אותך לגבי כבישים בעלות רמה למעלה להתגורר. רובם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג קלוש אנוכיים (אני אכן חייבת להמשיך מהם?). רובם הורים קלים בהרבה יותר אם שכנים מתחשבים יותר מזה. רובם פועלים נאמנים בהרבה יותר ואחרים צריכים להיות עובדי קהילה מעורים יותר מזה.
ביזנס אחת למדה את העסק לעצב סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את אותן עצמכם אירוע מצריך עם הסבונים הילדים האלו מטעם בתי המלון?), יוצא דופן משאירה באזור שטוף שמש איזה סכום חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה משובחת שלי סיפרה עבור המעוניינים השייך עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד את כל ייחודיותו מסוג מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בסביבת של הדודים, הנוכחית הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום נולד זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה העובדות לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מאתרים השראה ברחבי – בעיקר כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!
לאחר מכן אני בהחלט נשארת בדירה במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מוסרים הרצאות מעוררות, אך פועל יעשו רק את המאמץ הנגדי.